בפניי תביעת התובעת לתשלום עבור נזקי רכוש שנגרמו לחלק הקדמי שמאלי של רכבה, לטענתה נסיעתו אחורנית של הנתבע מס' 1 (להלן: "
הנתבע") ברכב הרשום על שם הנתבעת מס' 2, והמבוטח ע"י הנתבעת מס' 3.
התובעת טענה כי בעת שעמד רכבה בחניית נכים, כדין, כאשר היא יצאה לקנות דבר מה בבית מרקחת סמוך, נפגע רכבה מרכבו של הנתבע. התובעת לא היתה עדה לתאונה, אלא לדבריה כשחזרה לרכב מצאה עליו פתק בו נכתב מס' הטלפון של מישהו שראה את התאונה ואף צילם אותה בוידיאו (
פרוטוקול, עמ' 2, שורות 6-8). יצויין כי אותו אדם, שראה את התאונה וצילם אותה לא העיד, והתובעת אף לא מסרה את שמו. התובעת גם לא דיברה עם המצלם, וגם לא ביתה שהתייצבה עימה לדיון אלא בעלה של הבת (
שם, שורות 20-27). גם הבעל לא התייצב והגרסה לעניין אופן קבלת תקליטור הוידיאו לא צויינה בכתב התביעה. יש לשים לב לשוני בגרסת התובעת במכתבי הדרישה שלה מיום 9/8/12 (
ת/2) 9/9/12 (
נ/1) לפיה המצלם ניגש אליה ומסר לה את הצילום, בעוד שבדיון אמרה שהושאר פתק על רכבה, וכי בעלה של בתה דיבר עם הצלם וקיבל ממנו את הצילומים.
הנתבע מס' 1 מאשר את נוכחותו במקום, אך בפיו גרסה שונה לאירועים. הוא יודע היטב מי המצלם, טוען כי מדובר בחבר של גרושתו, מר יוסיף קונטורסקי (
סעיף 6 לכתב ההגנה, עדות ראשית,
פרוטוקול, עמ' 4). הנתבע טען כי מר קונטורסקי הנ"ל מטריד אותו ומצלם אותו זו לא הפעם הראשונה ומכחיש כי פגע ברכב התובעת.
הנתבעת מס' 2 הינה רק הבעלים הרשום של הרכב בו עשה הנתבע שימוש, והמבוטחת אצל הנתבעת מס' 3. עדותה לא יכולה היתה לשפוך אור על התביעה, ולא נשמעה.
הראיות שהוצגו לי מטעם התובעת היו צילום וידיאו של שני כלי הרכב, המתעדים את נסיעת רכב הנתבעים אחורנית, נשמעת פגיעה, אך לא נראה רגע הפגיעה. כמו כן הגישה התובעת צילומים של רכבה ובו נזק מינורי בפגוש קדמי שמאלי. למרות החלטתי הברורה מיום 31/5/13 ולמרות שראיתי את התמונות של רכב התובעת במחשב נייד בזמן הדיון, לא הציגה את התמונות כשהן נושאות תאריך צילומן, אלא רק הדפסה שלהם. הנתבעים הציגו את תמונות רכב הנתבע במצב תקין ולו חיישני רוורס כולל תאריך צילום.
לעניין הנזק לא הגישה התובעת חוות דעת שמאי, לא הפעילה את הביטוח שלה, לא הציגה אפילו אסמכתא כי היא בעלת הרכב, והגישה רק הצעת מחיר מיום 28/8/12 מטעם מוסך, מופנית אל מר לזבניק סרגיי. בהצעה נכלל מלבד עבודות שיפוץ מגן קדמי, צבע, פירוק והרכבה גם פנס קדמי שמאלי ראשי, אף שניתן לראות בבירור כי הפנס לא נפגע, ואף התובעת טענה כי הפנס "שבור מבפנים" והיא עברה מבחן רישוי שנתי ללא שתיקנה את הפנס (
פרוטוקול, עמ' 4, שורות 3-5).
סיכום הראיות והתרשמותי מהעדים הינה כי התאונה לא אירעה כפי שהתובעת טוענת. הטעמים העיקריים למסקנתי הינם מה שלא הוצג לפניי. מצילום הוידיאו נקל לראות כי המצלם המתין וצילם את האירוע מרגע כניסת הנתבע אל הרכב. מכיוון שכך החוסר דווקא של רגע הפגיעה, מעמיד את גירסת התובעת בספק רב. גם העובדה שניסתה להסתיר את האופן בו הגיע אליה צילום הוידיאו, ולא הביאה אף אחד מהעדים הרלוונטיים, בראש וראשונה מי שמסר לה את ההקלטה, הראייה המרכזית מטעמה, מרצונו בהתנדבות, ואשר היה לה את הטלפון שלו. שני הוא בעלה של בתה של התובעת, שדיבר עם המצלם וקיבל ממנו את ההקלטה, ודווקא את בתה, שאין לה כל קשר לאירועים נשוא התביעה הביאה לדיון. כל אלה מחזקים את המסקנה כי לו היתה מביאה את העדים הרלוונטיים, היו אלה מעידים כנגד גרסתה. תודגש תשובתה המתחכמת של בת התובעת, גב' שפירא, לשאלה ברורה וישירה בחקירה נגדית (
פרוטוקול, עמ' 3, שורות 18-21), ותשובתה המתריסה של התובעת "אני קבלתי מכה ויש קלטת ותמונות ומה אכפת לי בין הנתבע לאדם הזה" (
שם, שורה 23). יצויין כי גב' שפירא, בתה של התובעת, הגיעה כמי ש"עובדת בביטוח והיא יותר חזקה ממני במילים" (
פרוטוקול, עמ' 2, שורה 5) כך שלא ניתן להצדיק את תשובותיה באי הבנה של השפה או של הנושא.
הצעת המחיר אינה ראייה לאירוע התאונה ולקשר הסיבתי בין פירוט החלקים והסכומים, המופיעים בה, לאירוע, שצולם חלקית ע"י צד ג'. הצעת המחיר אינה מופנית, כאמור, לתובעת, נערכה חודש לאחר התאונה, והתובעת נוסעת ברכב במשך יותר משנה ללא תיקון הנזק.
גם העובדה שהתובעת, שנזקה הוערך בפחות מ-3,000 ש"ח תבעה 10,000 ש"ח, מעידה כי התביעה הוגשה כלאחר יד וללא ייחוס חשיבות ממשית לדיוק בעובדות. אין כל ראייה לכך שעקב הנזק הפעוט, שהוערך ע"י המוסך בהחלפת פנס חדש ב-2,642 ש"ח, תיגרם ירידת ערך של 10,000 ש"ח. התובעת גם לא הקטינה את נזקה ע"י תיקון הרכב ומכירתו, אלא המתינה מעל שנה, וידוע לכל כי ערך הרכב יורד עם הזמן ללא קשר לנזק, אלא עקב שנת הייצור.
מכל האמור לעיל אני דוחה את תביעת התובעת וקובעת כי גרסתה אינה מהימנה, לא הוכח הנזק, לא אופן התרחשות התאונה ולא הקשר בין הנזק הנטען לנתבע.
התובעת תשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 600 ש"ח (200 ש"ח לכל אחד מהנתבעים), התשלום יבוצע תוך 30 יום לידי הנתבעת מס' 3.
המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מתן פסק הדין.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסרוק את התמונות הצבעוניות, שהוגשו היום כ-
ת/5 .
ניתן היום, א' תמוז תשע"ג, 09 יוני 2013, בהעדר הצדדים.